מקור השם קליגרפיה
קליגרפיה או כתיבה תמה היא אמנות הכתיבה הקישוטית. מקור המילה ביוונית: "קאלוס"- יופי, "גראפוס"- כתיבה.
קליגרפיה במזרח הרחוק:
קליגרפיה היא תחום חשוב ועתיק יומין באמנות מזרח אסיה ונפוצה בסין גם כיום. משמעות המילה קליגרפיה בסינית "אופן הכתיבה", קליגרפיה ביפנית "דרך הכתיבה", קליגרפיה בקוריאנית "אמנות הכתיבה". למרות שנעשה בה שימוש באותיות סיניות אין צורך לדעת סינית כדי להעריך את יופיה - זוהי אמנות אבסטרקטית הנחשבת לצורת הציור המעודנת ביותר אשר השפיעה רבות גם על סגנונות אמנותיים מזרח אסייתיים אחרים.
קליגרפיה באיסלם:
קליגרפיה ערבית/פרסית עוסקת בעיטורים גאומטריים - ערבסקות – בדרך כלל על קירות ותקרות מסגדים. עבור המוסלמים קליגרפיה היא ביטוי לדרגת האמנות הגבוהה ביותר - אמנות העולם הרוחני - ומספקת קשר בין השפה לדת. קליגרפיה באמנות המוסלמית התפתחה במקביל לשפה הערבית ודת האסלאם. הקוראן היווה מרכיב חשוב בהתפתחות השפה הערבית ולפיכך גם בהתפתחותה של הקליגרפיה. בעולם האסלאם קיימת מסורת עשירה של קליגרפיה, שעליה מסתמכים אמנים בני זמננו בעבודתם.
קליגרפיה בעולם המערבי:
קליגרפיה מערבית עוסקת בעיקר באלפבית הלטיני. גרסאות קדומות לאלפבית החלו להתפתח בסביבות 3000 לפנה"ס. בהמשך התפתחו האותיות הלטיניות מאותיות יווניות - תחילה בצורתן ה"גדולה" וההמשך התפתחותן לאותיות ה"קטנות". הנצרות דירבנה התפתחות כתיבת קליגרפיה על ידי עידוד העתקתם של ספרי תנ"ך וכתבי קודש אחרים. לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג במאה ה- 15, ספרים וטקסטים כתובים או מאויירים בעבודת יד הפכו לנדירים יותר ויותר. במאה ה-19 תנועת - Arts and Crafts של ויליאם מוריס החייתה מחדש את הקליגרפיה, ומאז ועד היום מושך תחום זה אמנים חשובים (אם כי לא רבים) לעסוק וליצור בו.
קליגרפיה יהודית:
"כתיבה תמה", מלאכת כתיבת יד מוקפדת, קישוטית מסורתית. קליגרפיה יהודית מסורתית מזוהה פעמים רבות עם כתב הסת"ם - כתיבה של ספרי תורה, תפילין ומזוזות, ובה גם נכתבו חמש המגילות. בשונה מתרבויות אחרות, האות העברית נשמרה ברצף במהלך כל ההיסטוריה היהודית. כתיבת ספרי הקודש בכתיבת קליגרפיה עברית היוותה את החוט המקשר בין כל תפוצות ישראל במהלך השנים, ואף היוותה כלי חשוב בגיבוש הזהות היהודית – ציונית עם הקמתה של ארץ
ישראל.
קליגרפיה יהודית בימינו
לאחרונה החלו לגלות את הקליגרפיה אמני עיצוב ומעצבים גרפיים עכשוויים, גם כאלו בעלי נטייה מסחרית. הם לוקחים את מסורת הקליגרפיה העתיקה ומשנים את הדימוי שדבק בה – של תחום באמנות אשר קופא על שמריו ואינו מתחדש. העיסוק המחודש בקליגרפיה היהודית מייצג חשיבה חילונית על זהות האות העברית, ואפילו על זהות המרחב התרבותי והחברתי הישראלי. יכול להיות כי הרקע להתעניינות החדשה בקליגרפיה הוא המהפך שחל בעשורים האחרונים, עם כניסתם של מדיומי תקשורת רבים. אלו יצרו צורך בפיתוח סגנונות חדשים ושונים של כתב. גם הגיוון הרב הקיים באותיות הלטיניות הביאו לרצון להעשיר ולגוון גם את סוגי הכתב העבר סיבה נוספת היכולה להצביע על מגמה זו של חזרה לכתיבת היד המסורתית, היא תחושת המיצוי מהטכנולוגיה ורצון לחזור ולרשום, לגעת בעיפרון, בציפורן, בדיו, בקלף ובנייר, לחקור את השפה על ידי התנסות בכתיבה ועל ידי כך ליצר פונטים חדשים, מאוזנים והרמונים יותר.
