המאמר באדיבות התנועה המסורתית (קונסרבטיבית).
לאתר התנועה המסורתית: www.masorti.org.il
חתונה על-פי מורשת ישראל: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ב' 16)
מציאת האדם אתו תרצו לחיות את החיים היא פלא. מכל האנשים סביבכם, מכל סוגי האופי והיופי, מצאתם את האדם עמו תרצו להתקדש ולכרות ברית של רעות ושותפות.
מורשת ישראל לדורותיה ראתה בחוויית האהבה וברגע הנישואין פלא. לא בכדי מלאה התורה בסיפורי הזוגיות של אבותינו ואמותינו, לא בכדי מצויה מגילת שיר השירים בתנ"ך, לא בכדי נשמר סיפור האהבה והנאמנות של רבי עקיבא בתלמוד, לא בכדי מעודדת מורשת ישראל את האדם למצוא את שאהבה נפשו ולהקים יחד בית בישראל.
החופה היהודית מתחילה בתחושת הפלא הזו, ומבקשת ללוות את הזוג ולתת בידיו כלים למען יישמר הפלא ולמען יגדל. במרכז הטקס עומדים החתימה על הכתובה, ברכת האירוסין, ברכת הנישואין ומתן טבעת בנוכחות עדים. סביב אלה צמחו ונוספו מנהגים ומסורות רבים, אותם תוכלו ללמוד עם הרב/ה ולהחליט כיצד ייראה טקס החופה שלכם.
הטקס מתחיל בהליכתו של הזוג. כל אחד מבני הזוג, בין אם בליווי הורים ובין אם יד ביד, מבטא ברגליו את ההליכה לקראת מציאות חדשה של אהבה גדולה וקבועה. אותה הליכה מבטאת גם את ההבנה כי במפגש בין האהבה ליומיום דרושה תמיד הנכונות ללכת לקראת האחר כדי לא לאבד את היחד.
על פי מנהג ישראל נערך הטקס תחת כיפת השמים בחופה של יריעת בד וארבע קלונסאות. מקובל לומר כי החופה היא ראשיתו של הבית. ואכן, בימים עברו שימשה החופה לעתים חלק ממשי מן הבית שנבנה עבור הזוג. בימינו, ניתן לראות את החופה עצמה גם כמסר. בית הוא שניים ששורה ביניהם אהבה, כמו בחופה; בית הוא שניים שסביבם משפחה וקהילה מתרגשת, כמו בחופה; בית הוא שניים שיושבים תחת כיפת השמים וחולמים, גם אחרי שלושים שנה וילדים, כמו בחופה.
מכאן תלווה החופה בברכות. הברכה הראשונה היא ברכת האירוסין, ברכה נדירה בה מברך הזוג על האיסור שמחיל על עצמו מרגע זה מול אחרים. ברכת האירוסין מדגישה את התהליכיות שיש במעשה הנישואין. על האדם להתחייב לפנות מקום לאהבה המיוחדת הזאת על מנת שתצליח. ברכת האירוסין היא ברכה על הכוס, ובסופה נהוג למסור את הגביע לחתן לחוד ולכלה לחוד, עדיין בנפרד, בדרך אל מזיגת הכוס המשותפת.
בין ברכת האירוסין לברכת הנישואין, שהיו בעבר שני אירועים נפרדים ואוחדו ע"י חז"ל כבר לפני אלפיים שנה לטקס אחד, נהוג ליצור הפרדה באמצעות דברים של הרב/ה לחתן ולכלה, אותם למד/ה להכיר במהלך המסע לבניית החופה. על פי רוב הדברים הם אישיים, נשענים על ההיכרות ועל הקשר המיוחד בין בני הזוג לרב/ה מסדר/ת הקידושין.
ברכת הנישואין היא הרגע בו מייחדים בני הזוג את עצמם זו לזה. לשון הקידושין "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" מסמלת את הברית הנכרתת ברגע אחד בין שני אנשים הניצבים תחת חופה. מדור לדור עובר מטבע הקידושין, המקפל בתוכו את הרגע כולו: "הרי את" - בדיוק כפי שאת, "מקודשת לי" -מיוחדת לי מעתה ועד עולם, "בטבעת זו" - אשר מסמלת שרשרת אבות ואמהות כמו-גם כוח המסוגל לחבר בין שני חלקים ההופכים לאחד, "כדת משה וישראל" - על פי ערכי מורשת ישראל, בהכרזה רשמית, בנאמנות ובהתמדה. כך מצהירים בני הזוג, כשעל פי בחירתם ברב/ה יוכלו להכריע איך יתחייבו יחד, אם בנוסחים שונים או בנוסח זהה והדדי.
הכתובה שנחתמה טרם החופה ותיקרא עתה מעניקה תוקף לברכת הנישואין. בכתובה מצהיר הזוג על התחייבויותיו. התחייבות אלה נוסחו לפני אלפיים שנה על-ידי חכמי המורשת מתוך הבנה שחיי יחד מתורגמים ביומיום לאלפי רסיסים של עשייה משותפת. נוסף על אלה, יוכל הזוג להוסיף פסקה אישית משלו לכתובה, בהסכמת הרב/ה מסדר/ת הקידושין.
שבע הברכות בסיום הטקס מבטאות את היות ברית הנישואין מעשה בריאה. הקהל כולו, ובמיוחד יקירי הכלה והחתן המתכבדים לברך את הזוג בשבע הברכות, מברכים על שנברא האדם, על שנברא בעל יכולת ליצור ולהצמיח, על שנברא עם היכולת לכמוהה ולחפש אהבה, על שנברא עם היכולת למצוא אהבה ורעות ולשמוח. כל הברכות כולן נאמרות על כוס יין (שנייה), אשר עוברת מיד ליד, ובסופה ישתו ממנה חתן וכלה, איש ואשה נשואים.
טקס החופה מסתיים בשבירת הכוס. גם בתוך השמחה ידעו חכמינו לזהות את השברים העמוקים שבמציאות. יקירים שלא זכו להשתתף, טראומות שמלוות יחיד או משפחה אל הרגע הזה, מציאות שזקוקה לתיקון ערכי - שבירת הכוס היא הזדמנות להנכיח בשמחה גם את העצב והשבר, מבלי לטשטש ומבלי לשכוח. החופה מסתיימת בכך, ומעודדת את הזוג והקהל לזכור, לאחוז בחייו ובכל הפלאים שיש בהם, מתוך שמחת הרגע הזה להתחייב לחיים ערכיים וטובים יותר.
החופה היהודית היא טקס המקדש את ברית הרעות והשותפות, אבל היא גם מעבר להווה ולרגע. מורשת ישראל ביקשה לצייד את הזוג בכלים להמשך הדרך: ההליכה לקראת, זיהו גרעין הבית, היכולת לייחד את האחר לאהבת עולם, קידוש הברית, תרגום האהבה לשגרת היומיום, הנכונות לראות אהבה כבריאה והאחריות לראות את הסדקים אפילו בשמחה. את הכלים האלה מעבירה מורשת ישראל מדור לדור, למען יישמר הפלא.
הסכם ברית שלום: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם" (יחזקאל ל"ז 26).
זוגות שמחליטים להינשא מרגישים בטוחים ביציבות ובנצחיות הקשר שלהם. כל זוג וסיפור היכרותו המיוחד, כל זוג ואופיו המיוחד, מביאים אל החופה תחושה של היכרות עמוקה, אהבה גדולה ומחויבות לחיים של יחד אפילו ברגעים הקשים שנכונו להם. לכן, הימים שלפני הנישואין מלווים בתחושת התעלות והתרגשות לקראת הטקס שימחיש כמה גדולה האהבה. אנו מתרגשים אתכם ומחזקים את ידיכם במסע האהבה והשותפות הזה. עם זאת, אנו מרגישים חובה להגן על הזוגות הנישאים דרכנו.
לדאבוננו, כשליש מן הזוגות הנישאים במדינת ישראל מתגרשים. גירושין הם דבר כואב, אבל גם מהלך טבעי ולגיטימי בעולם בו בני אדם הם בני חורין. אלא שבמדינת ישראל, בחלק ממקרי הגירושין מסרב אחד מבני הזוג לסיים את הקשר וגורם בכך סבל רב וקשיים כלכליים מיותרים לבן/בת זוגו. לפי הערכות לא רשמיות חיות בישראל אלפי עגונות שבני זוגן מסרבים לשחררן מן הנישואין. לא פעם, עוברות שנים עד שנשים אלה וילדיהן משתחררים מן ה"כלא ההלכתי" בו הם נתונים. בשורות הבאות ננסה להסביר מדוע זה קורה ומה ניתן לעשות כדי להימנע מכך.
בימי קדם, בחברה הפטריארכאלית, היה תפקידה הבלעדי של האשה לדאוג לביתה ולמשפחתה. האשה עברה מרשות האב לרשות הבעל ולא היתה לה כל אפשרות לפרנס את עצמה. מצב זה נמשך עד לעת החדשה, להוציא נשים בודדות שעסקו במסחר בימי הביניים. בגלל תלותן הכלכלית של הנשים בבעליהן הניחו חכמינו באותם זמנים שאשה מעוניינת לבוא בברית הנישואין יותר מאשר הגבר, ולכן פיתחו מערכת הלכתית המבוססת על הפסוק המקראי: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ (דברים כ"ד, א'). כלומר: הגבר הוא הצד הפעיל בנישואין ובגירושין, הוא מקדש והוא מגרש את האשה.
בתקופת המשנה, התקינו חכמינו לאשה כתובה. מטרת הכתובה היתה לדאוג לרווחתה של האשה באמצעות סכום כסף שתקבל, סכום שיגן עליה במקרה של גירושין או פטירת הבעל. למעשה, שימשה הכתובה כתעודת ביטוח במקרה שהאשה נותרת חסרת משענת כלכלית, ובכך הפכה סמל לדאגתם של חכמינו למוחלש. מרגע בו נקבעה הכתובה הוענק לאשה ביטחון כלכלי מיידי לשנה. וכך, יחד עם ילדיה, יכולה היתה להמשיך ולחיות חיים שיש בהם כבוד.
במאה העשירית, תיקן רבינו גרשום מאור הגולה את הצורך בהסכמת האישה לסידור גט, במטרה למנוע גירושין נגד רצונה, כפי שאפשרה ההלכה עד אז. בכך השלים רבינו גרשום מהלך דרמטי ומשמעותי בו הגנה מערכת ההלכה על האשה.
בעבר הגנה אפוא הכתובה על האשה. אך בימינו הכתובה המסורתית אינה משמשת עוד כהגנה. במערכת בתי הדין הרבניים של ימינו, גם הגבר וגם האשה יכולים להיות בני ערובה של בן/ בת זוג שמסרב/ת לתת או לקבל גט. למרות קיומם של כלים אשר עברו מדור לדור במטרה להגן על חירותם של בני הזוג, בתי הדין במדינת ישראל לא משתמשים בכלים ההלכתיים העומדים לרשותם כדי להביא את הנישואין לקיצם.
אנו, בתנועה המסורתית, מאמינים כי הגיעה העת לתקן שוב את הכתובה ולהוסיף לה מסמך בעל תוקף משפטי כבימי קדם אשר ישמש כתעודת ביטוח במצבים אלה.
ברית שלום, הסכם קדם הנישואין של התנועה המסורתית, הוא ביטוח אהבה, הוא השלמה לכתובה המסורתית ויחד הם מהווים כתובה מודרנית ועדכנית. אנו רואים בו הסכם הממשיך את דרכם של חכמינו בהגנה על כבוד האדם דווקא ברגעי משבר ולכן ממליצים לכל הנישאים דרכנו לחתום על ההסכם. בחתימה על הסכם ברית שלום מתחייב כל אחד מבני הזוג לבטח את האחר, לבטח את אהובו/אהובתו הניצב/ת לפניו לבל יפגע בו/ה לעולם. תקוותינו היא שאם זוג שחתם על הסכם נישואין יחליט להיפרד, הוא יעשה זאת בדרכי נועם, שכן הוא נערך מראש להתמודדות מכובדת עם המצב, ובכך ימנע מעצמו ומילדיו כאב וייסורים מיותרים. על כן, החתימה על ברית שלום היא התחייבות משמעותית ביותר המקדימה את טקס הנישואין כולו. החתימה על ברית שלום, היא אולי מההתחייבויות המשמעותיות ביותר בטקס הנישואין כולו.
ברית שלום, ההסכם עליו אנחנו ממליצים, הוא מסמך משפטי בעל תוקף שיש לאמת בבית משפט לענייני משפחה או בפני נוטריון (מומלץ לקבל ייעוץ משפטי וניתן לחתום גם על הסכם ממון). במסמך זה מצהירים בני הזוג כי יתחייבו לשחרר זה את זו במקרה שאחד הצדדים ידרוש זאת. בשלב ראשון ינסה הזוג לפנות להליך גישור. היה וההליך לא יצליח, ייגש הזוג לבית הדין לקבלת הגט. במידה ואחד מבני הזוג יסרב לשחרר את רעהו, יאלץ הצד המסרב לשלם סכום קבוע מראש על כל חודש של סירוב גט. את ההסכם יוכל לאכוף בית משפט אזרחי ובזה כוחו.
עצם החתימה על הסכם קדם נישואין מעבירה מסר חברתי וערכי ברור לכל הזוגות המתחתנים בישראל. חתימה על ברית שלום מבהירה חד-משמעית שאין מקום לסרבנות גט בחברה מתוקנת. ככל שיותר ויותר זוגות יחתמו על הסכם זה (ועל הסכמים דומים אחרים) תלך תופעת סרבנות הגט בישראל ותצטמצם. חתימה על ההסכם מצדכם תתרום להוקעת תופעת הסרבנות במדינת ישראל ותסייע ביצירת חברה שוויונית והוגנת יותר.
לקבלת נוסח הסכם ברית שלום: masorti@masorti.org